<h1>סמ"ג לאוין סימן מ'</h1>
<h2>דף סד:</h2>
שלא להעביר מזרעו למולך, שנאמר (ויקרא י"ח כ"א) ומזרעך לא תתן להעביר למולך ולהלן (דברים י"ח י') הוא אומר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, כיצד היו עושים מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרו לכומרין עובדים האש ואותן הכומרים נותנין הבן לאביו אחרי שנמסר להם להעבירו באש ברשותם, ואבי הבן הוא שמעביר בנו או בתו על האש ברשות הכומרין ומעביר אותו מצד זה לצד (זה) [אחר] בתוך השלהבת (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ו הל' ג' ע"ש) כמו משוורתא דפוריא פיר' כמו שמדלגין בפורים על האש במהירות מצד זה לצד זה (ע"פ רש"י סנהדרין ס"ד ב' ד"ה רבא ע"ש) כן מפרש רבא (שם) שזהו דרך העברה ותניא כוותיה העבירו ברגל פטור פירוש שלא בקפיצה, ולא היו שורפין את בניהם כלל למולך מדתניא המעביר עצמו למולך פטור (רש"י ד"ה שרגא). ועוד תניא (שם) העביר כל זרעו פטור שנאמר (ויקרא כ' ג') כי מזרעו נתן למולך מקצת זרעו ולא כל זרעו, ויש טעם בזה לתשובת המינים מפני שבמיתת ב"ד מתכפרין המומתין וזה עשה כל כך עבירה גדולה שאין הקב"ה רוצה שיהא לו שום כפרה, ומטעם זה אני אומר שנסתפק משה במברך את השם שמא פטור הוא ממיתת ב"ד (סנהדרין ע"ח ב') אף על פי שאפילו מקלל אביו ואמו הוא בסקילה החמורה יותר מכל המיתות. הנותן מזרעו למולך ברצונו במזיד חייב כרת בשוגג חייב חטאת קבועה ואם עשה בעדים והתראה נסקל שנאמר (ויקרא כ' ב') עם הארץ ירגמוהו וגומר (רמב"ם שם). ומלשון לא תתן להעביר ומלשון לא ימצא בך מעביר מדקדק בפרק ד' מיתות, שאם מסר לכומרים ולא העבירו או העבירו ולא מסרו שפטור מסקילה. ומפרש שם אחד זרע הכשר ואחד זרע פסול ואחד זרע זרעו על כל יוצאי יריכו חייב. ומולך לאו עבודה זרה הוא דתנן סתם משנה בפרק ד' מיתות (סנהדרין נ"ג א') הנסקלין, העובד עבודה זרה והנותן מזרעו למולך אלמא קתני להו בתרתי (שם ס"ד א') ונפקא מינה שאם זבח או קטר לפני מולך שפטור (רש"י שם).
